פסק-דין בתיק ב"ל 38262-08-11

1.                התובעת הגישה לנתבע ביום 21/2/11 תביעה לתשלום גמלה לשמירת היריון לתקופה שמיום 1/12/10 ועד ליום 30/5/11 בהתאם לאישור הרפואי מדר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10, בו אושר צורך התובעת בשמירת הריון בתקופה זו נוכח מצבה הרפואי " הנובע ממקום העבודה או סוג העבודה והמהווה סכנה לה או לעוברה." (ר' סע' 4(2) לאישור הרפואי שצורף לכתב התביעה).

2.                התביעה נדחתה במכתב הנתבע מיום 15/3/11 בנימוק, כי אין באישור הרפואי מאת דר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10 עדות לצורך התובעת בשמירת הריון בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). מכאן התביעה שבפנינו.

3.                משהבהירה התובעת בהודעתה מיום 11/3/12 כי העילה העומדת ביסוד תביעתה לגמלת שמירת הריון הינה " מצב רפואי הנובע מן ההריון והמסכן אותה ו/או את עוברה", בהתאם לחלופה הראשונה בסעיף 58 לחוק ובהיעדר מחלוקת עובדתית בין הצדדים - הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת קיומם של התנאים הנדרשים בחוק לקביעת זכאות התובעת לגמלת שמירת הריון בתקופה הרלבנטית, וזאת על יסוד עובדות המוסכמות עליהם.

4.                ואלה הן עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת:

א.                 התובעת ילידת 10/2/1975.

ב.                  התובעת עבדה כקופאית בשופרסל מ- 22/1/08 ועד 30/11/10, אז הפסיקה לעבוד.

ג.                   ביום 21/2/11 הגישה התובעת תביעה לגמלת שמירת היריון לתקופה מ- 1/12/10 ועד 30/5/11 בהתאם לאמור באישור הרפואי מיום 26/12/10 המצ"ב כנספח טז'.

ד.                  הנתבע דחה את תביעת התובעת לגמלת שמירת היריון בהתאם לאמור בגיליון הרפואי מיום 15/3/11 המצ"ב כנספח טז'.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

5.                על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 14/6/12 פרופ' שנקר, כמומחה-יועץ רפואי בתיק (להלן- המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 15/7/12 (להלן - חוות הדעת).

6.                בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובעת סובלת ממחלה כרונית של קדחת ים תיכונית משפחתית (להלן - FMF), שהיוותה בסיס למתן המלצה לגמלה לשמירת הריון, אולם, מחלה זו קדמה להיריון ולא נגרמה בעטיו, ולא היתה לה השפעה על מצב העובר " כנראה כתוצאה מהטיפול הספציפי בקולכיצין שמנע את ההתקפים אצל האם". עוד קבע המומחה, כי אין ברשומות הרפואיות של התובעת תיעוד להופעת התקפים אופייניים למחלתFMF במהלך ההיריון, וכי אמנם צוינו מספר תופעות מזדמנות של תחלואה כגון זיהום בדרכי השתן והקאות יתר במיוחד בשליש הראשון להיריון, אולם תופעות אלה אינן מהוות סימנים אופייניים ל- FMF. על יסוד קביעות אלה, סיכם המומחה קביעתו בכך שלא היה בסיס למתן המלצה מראש לתובעת לשמירת היריון מיום 1/12/10 ועד למועד הלידה, 30/5/11, פרק זמן של מחצית השנה; לדידי המומחה, במידה והיו מופיעים התקפים אופייניים לתחלואה של FMF במהלך ההיריון היה מקום להמליץ לתובעת על ימי מחלה בהתאם, ואם המחלה היתה מתבטאת בהתקפים חוזרים בתדירות גבוהה או שהיו סימנים לפגיעה בתפקוד כליות אז היה מקום להמליץ על גמלה לשמירת הריון.

7.                התובעת ביקשה להעביר למומחה 16 שאלות הבהרה אודות חוות דעתו ולאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה, החלטנו ביום 23/9/12 להפנות למומחה את כל השאלות המבוקשות, עליהן השיב המומחה ביום 29/10/12.

8.                בחוות דעתו המשלימה, שב המומחה וסקר בהרחבה את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים המופיעים בתיקה הרפואי של התובעת במהלך תקופת ההיריון ועל יסודם קבע, כי " בהתאם לתיעוד הרפואי גב' מוסלי לא סבלה מהתקפים חוזרים של FMF , לפי הרשומה הרפואית הופק לה תרופת הקולכיצין מידי שבוע כפי שצוין ראה בתשובה גם ללא נטילת התרופה יכולים להיות פרקי זמן ללא התקפים ובוודאי מצב זה נכון במקרים שקיימת הפרעה בספיגתה". עוד קבע המומחה, כי בהיעדר התקפים חוזרים האופייניים למחלת ה-FMF ובהיעדר פגיעה בתפקודי הכליות, כפי שהיה בענייננו, עצם קיום מחלת ה- FMF לא היה בו כדי להשפיע על מצב בריאותה של התובעת במהלך ההיריון. המומחה חזר ואישר את האמור בחוות דעתו כי מחלת ה- FMF אינה נגרמת על ידי ההיריון, תוך שהבהיר כי האישור הרפואי ממרפאת FMF מיום 16/11/10 שהופנה אליו במסגרת שאלה ג' לשאלות ההבהרה - לא היה בפניו בעת כתיבת חוות דעתו; עם זאת, ציין המומחה כי במועד זה התובעת הייתה בשבוע ה- 7 להריונה, כאשר " באופן כללי ניתן לומר שקיים סיכון יתר להופעת התקפים של FMF במידה החולה לא נוטלים כדורי כולכיצין... במקרה הנדון העובדות מדברות בעד עצמן. הרופאים המטפלים ציינו במפורש שבמשך ההריון לא נצפו התקפים אופייניים של מחלת ה- FMF .". באשר לאפשרות החמרת המחלה הבסיסית של FMF בהיעדר ספיגת תרופת הקולכיצין במחזור הדם של התובעת ציין המומחה, כי אמנם בהיעדר נטילת התרופה או במקרה של ספיגה מופחתת קיים סיכון להחמרה והופעת התקפים אופייניים, אולם " במקרה הנדון אין הוכחה שהייתה הפרעה בספיגת התרופה וניתן גם להניח שאפילו אם הייתה הפרעה והספיגה הייתה מופחתת בכל אופן לא הייתה לה השפעה על התחלואה ולא נצפו התקפים של FMF .".

9.                המומחה הוסיף וקבע בחוות דעתו המשלימה, כי אמנם התקפים אופייניים ל- FMF יכולים לגרום להתכווצויות הרחם, אולם במקרה של התובעת, לא היו כאמור התקפים חוזרים, כאשר שמירת הריון ומנוחה לכשעצמן אינן מונעות הופעת התקפים. המומחה אישר כי התובעת סבלה ממצב של הקאות במיוחד בשליש הראשון להריונה, אולם גם ציין כי המדובר בתופעה שכיחה בקרב מרבית הנשים שבהיריון. המומחה תיאר את אופי ההתקפים האופייניים למחלת ה- FMF (חום, כאבי בטן, כאבי חזה, כאבי פרקים, שינויים בעור ותסמינים אחרים) והמלווים, לדעת המומחה, כמעט תמיד בעליית חום הגוף ובכאבי בטן, כאשר לדעת המומחה, אין בחומר הרפואי הרלוונטי לתקופת ההיריון תיעוד להופעת סימנים קליניים אלה אצל התובעת.

10.           על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובתו לשאלת ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

11.           בסיכומיה, טענה התובעת כי יש לזכותה בגמלה לשמירת היריון בתקופה הנתבעת, שכן בניגוד לאמור בחוות דעת המומחה לעניין היעדר הופעת התקפים האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון, בתיקה הרפואי של התובעת מצויים רישומים שונים המלמדים בבירור על הופעת התקפים מרובים האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון, ובכלל זה האישור הרפואי של דר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10, אישורו של פרופ' אבי ליבנה מיום 16/11/10, אישורה של דר' שטיינברג מיה מיום 3/4/11 ואישורה של דר' ברנבאום מיום 29/3/11; לדידי התובעת - משמסמכים אלה עומדים בסתירה לקביעת המומחה, יש להעדיף את קביעות הרופאים שבדקו את התובעת וטיפלו בה בזמן אמת על פני קביעת המומחה, אשר לא עמד על מצב התובעת מקרוב - ולפיכך, לזכות את התובעת בגמלת שמירת הריון בהתאם. לחלופין, ביקשה התובעת למנות מומחה נוסף בתיק נוכח הסתירה הנטענת בין קביעות המומחה לבין קביעות הרופאים שטיפלו בתובעת במהלך הריונה.

12.           מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות בהסתמך על חוות דעתו המפורטת, המנומקת והברורה של המומחה, בה ניתן מענה לכל שאלות בית הדין, תוך התייחסות לחומר הרפואי בעניינה של התובעת כנדרש. לדידי הנתבע, חוות דעת המומחה מלמדת בבירור על היעדר התקיימותם של שני התנאים המצטברים הנדרשים בסעיף 58 לחוק, לצורך זכאות התובעת בגמלת שמירת הריון, והם: מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, כאשר העובדה כי מחלת ה- FMF ממנה סובלת התובעת אינה בגדר מצב רפואי הנובע מההיריון, יש בה לבדה כדי להביא לדחיית התביעה, מה גם שהמומחה קבע בבירור כי מצבה הרפואי של התובעת במהלך ההיריון לא סיכן אותה או את עוברה וכי לא היתה כל הצדקה לשמירת ההיריון. לפיכך, דין התביעה להידחות ואין כל עילה למינוי מומחה אחר או נוסף בתיק.

דיון והכרעה

13.           לאחר שעיינו במלוא המסמכים שבתיק לרבות בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.